הנגישות לאנשים עם מוגבלויות באה ליידי ביטוי בכל קנה מידה. החל מגשרים, מעברים ומעליות ועד לידית דלת ופרט מדרגה. לאחר הנגשת מבנה בו הנגישות משתלבת בכל מרכיבי הבינוי, מגיע שלב הריהוט הקבוע המשפיע רבות על היכולת להציע שירות נגיש במבנה נגיש.

אפיון הריהוט והעמדות למתן שירות נמצאות בתפר בין מתכנן המבנה למעצב/ אדריכל הפנים.

כשל בנקודת הקצה של שרשרת הנגישות הינו משמעותי ועלול לבטל את כל המאמצים שנעשו ע"י המתכננים להביא את המבנה לנגישות טובה.

קיימות דוגמאות רבות בו מקבל שירות מגיע בסוף המסלול לדלפק קבלה גבוה במיוחד או לעמדות מתן שירות שאינן מאפשרות ליישם את הפעילות עבורה קיים המבנה.

 

כמו בנגישות מבנים גם בעיצוב הריהוט הקבוע, שילוב אנשים עם מוגבלויות יכול לבוא ליידי ביטוי בכמה אופנים:

 

עיצוב ריהוט ייעודי לאנשים עם מוגבלויות לצד עמדות "סטנדרטיות". מצב בו מקבל השירות מופנה לעמדה המתאימה לו. בעמדה זו מקבל השירות –אדם עם מוגבלות אמור לקבל את כל השירות המוצע במבנה לכל הציבור.

 

גישה האוניברסלית – עיצוב נגיש לכל, באופן שאינו מבליט את המוגבלויות של המשתמשים, ריהוט נגיש אחיד לכל מקבלי השירות.

 

בחירת גישה להנגשת רהיט מושפעות רבות מאופן קבלת השירות (בעמידה לפעולות מהירות, בישיבה לפעילות ממושכות) וסוג השירות המוצע (מורכבות הפעולות הנדרשות לביצוע בעמדה).

 

כמו בנגישות מבנים וסביבה ההתייחסות לנגישות הריהוט הינה במטרה לשלב את האנשים עם המוגבלויות באופן שאינו מפלה בין מקבל שירות אחד למשנהו. השילוב האופטימלי יתקבל כאשר כל עמדות השירות תהיינה מתאימות לכל האוכלוסייה. אך בתחום הריהוט ישנם אילוצים רבים המביאים את המתכנן ליצור עמדות ייעודיות לצד עמדות לכל הציבור , כפי שימוקם כבש גישה בצמוד למהלך מדרגות בגישה למבנה.

האילוצים נובעים בעיקר מאופן השימוש בעמדות(בישיבה , בעמידה) ומסוג הפעולות הנדרשות בהם ( פעילות מורכבת או ממושכת לצד פעילות מהירה או פשוטה לביצוע). כמו כן קיימים אילוצים רבים של מרחב במבנים קיימים שאינם מאפשרים לבצע התאמות לאנשים עם מוגבלות פיזית בכל עמדה ועמדה באזור קבלת קהל.

 

נתייחס בפרק זה לשלושה סוגים עיקריים של עמדות למתן שירות:

                                 א.         עמדות קבלת קהל מאוישת בה השירות מתקבל בישיבה (סוכנות ביטוח,חדר רופא וכד').

                                 ב.         עמדות קבלת קהל מאוישת בה השירות מתקבל בעמידה (קופות, מודיעין וכד').

                                 ג.         עמדות שירות שאינה מאוישת (עמדה למילוי או קבלת טפסים וכד').

 

 

 

לצורך נגישות עמדה בה מקבל השירות יושב – עמדה בה מתבצעות פעולות מורכבות או ארוכות, ההתאמות הנדרשות הינן

1.      מקום מתאים לגישה לאדם עם כיסא גלגלים.

2.      אפשרות פעולה על גבי משטח העמדה בגובה ומידות נוחות.

3.      קבלת מידע קולי באמצעות מכשיר שמע המאפשר לכבד שמיעה לקבל את המידע נקי מרעשים סביבתיים.

היות ומרבית השולחנות בהן אנו מקבלים שירות אינם עונים על הפרמטרים הנ"ל, תוכנו עמדות בעלות המאפיינים הבאים:

שולחן בעומק מספיק המאפשר לאדם בכיסא גלגלים להתקרב לקצה המשטח מבלי להיתקל בסינר מתחת לשולחן. שולחן עם משטח בגובה עליון נח לפעולה גם לאנשים עם מובלות בתנועת הגפיים העליונות ומשטח בגובה תחתון המאפשר לידיות כיסא הגלגלים להשתחל מתחתיו. בעמדות מוקמו ערכות שמע עם אפשרות לקליטת המידע במצב "T”.

 

באופן ראשוני תוכננו עמדות מותאמות לאנשים היושבים בכיסא גלגלים. עומק משטח השולחן הסטנדרטי הוגדל ואיפשר למקבל השירות כניסה עם כיסא הגלגלים עד לקצה המשטח, כאשר ידיות הכיסא משתחלות מתחת לשולחן מבלי שהסינר המפריד בין נותן השירות ומקבל השרות יעצור אותו. כמו כן במקרים מסוימים גם הוגבה הסינר מתחת לשולחן כדי למנוע התקלות רגליות הכיסא בסינר. ראה תרשים אופייני מס' 1.

שיטה זו אמנם אפשרה מתן שירות נח יותר לאדם בכיסא גלגלים, שיכול להתקרב למשטח, לכתוב, לקרא או לבצע פעולה מורכבת, אך גרמה לכמה תופעת לוואי בעייתיות:

וכך על מנת לאפשר יישום של שילוב אנשים עם מוגבלויות מבלי לשנות את איזון השטח הנדרש לעמדות קיימות או מתוכננות, הוחלט כי רק חלק מהעמדות תהיינה נגישות- "עמדות ייעודיות".

על מנת לכוון את מקבל השירות לעמדה מותאמת, העמדות הייעודיות מסומנות בשילוט ברור ובולט בהן נמסר כי כאן ניתן לקבל שירות לאנשים עם מוגבלות. כמו כן מרוכז השירות לאנשים עם מוגבלויות בעמדות אלה, כגון מכשיר שמע לכבדי שמיעה.

העמדות הייעודיות – דור ראשון, עם שיפור מתן השירות, יצרו חוסר שוויוניות מסוג אחר:

a.      כל אדם המשתמש בעמדה נצבע מיד במוגבלותו. גם אדם לקוי שמיעה שהעדיף עד כה להסתיר את מוגבלותו או לפחות לא להבליט אותה, נמצא במצב חשוף ולא רצוי מבחינתו. נפגעה הזכות להסתיר, ופרטיות מקבל השירות.

b.      השירות שניתן עד כה ע"י נותן שירות ספציפי שהכיר את מקבל השירות ושומר עימו את "סודותיו" ואת סיפור חייו, מתאפשר כעט רק על ידי נותני שירות "ייעודיים" שייתכן כי אינם אמינים על הלקוח או שאינם מקצועיים כמו הקולגה הנמצא בעמדה הסמוכה. נפגע היצע השירות לאנשים עם מוגבלויות.

c.      אפשרות יישום עמדה ייעודית כרוכה באפשרות לתת בנקודה אחת את כל סוגי השירותים הניתנים המקום. במקרים רבים הדבר כרוך בשינוי מערכות מורכבות ובהדרכת עובדים שונה מהמקובל באותו מוסד על כן יש סבירות רבה כי בפועל תהיה עמדה ייעודית שלא תציע שירות כולל.

 

כדי לאפשר שירות שוויוני יותר ברור כי כל עמדות מתן השירות צריכות להיות נגישות. כדי לאפשר זאת, צריך בראש ובראשונה לשמור על מידות העמדות הקיימות או המתוכננות. עם שמירת האיזון הקיים בשטחי עמדות יישום הנגישות יהווה נטל קל יותר לבעלי החברות וכך יגדל הסיכוי ליישום הנגישות בפועל.כן ניתן להשיג שתי מטרות חשובות: יישום שוויוני יותר, והפחתת נטל המימון על המבצעים (שיגרום באופן ישיר ליישום הנגישות במקומות רבים יותר, שכן הנטל הכללי על מבצעי ההתאמות עלול להיות כבד מדי).

 

משטח נייד:

על כל עמדה סטנדרטית קיימת או מתוכננת ניתן להתקין תוספת ניידת למשטח. אותו מדפון נייד צריך להיות נח לשליפה על ידי מקבל השירות או נותן השירות, יציב, ניתן לקיבוע ובמידות מתאימות לביצוע הפעולה הנדרשת באותה עמדה.

ההשלמה של המשטח יכולה להיות הרבה יותר צנועה במידותיה מהמקובל כיום היות והשטח הפנוי מתחת למשטח אינו מתוחם ואינו מגביל אדם בכיסא גלגלים מלגשת לעמדה.

 

המדף הנשלף:

אפשרות ראשונה ליישום הינה מדף על ציר הנע במישור האופקי ומוסט מהשטח מתחת למשטח לכיוון מקבל השירות ראה תרשים אופייני מס' 2.

פתרון זה מאפשר לנותן ומקבל השירות כאחד לבצע את הפעולה. אך משאיר את המשטח הנוסף נמוך במעט ממשטח העמדה.

 

המדף התקפל: (יושם במתכונת ניסיונית באחד הסניפים של בנק מזרחי)

אפשרות שניה ליישום הינה מדף מתקפל הממוקם דרך קבע לאורך הסינר המפריד בין נותן ומקבל השירות, המוסט למצב אופקי בהמשך למשטח הקיים – ראה תרשים אופייני מס' 3.

היתרון בפתרון זה הוא המשכיות המשטח הקיים, אך מצד שני מגבילה את ביצוע שינוי המצב רק לנותן השירות היות ולא לכל אדם עם מוגבלות האפשרות להתכופף ולהכין לעצמו את המדף.

שני המצבים הנ"ל טובים ליישום גם במקומות קיימים בעלי מגבלות שטח.שתי האפשרויות קלות ליישום וזולות יותר מביצוע עמדה חדשה, אך חשוב כי יישום המדפונים יהיה בכל העמדות.

 

תוספת קבועה:

את אותו מדפון ניתן להוסיף לכל עמדה קיימת כתוספת קבועה ובמידות מתאימות למקבל שירות אחד. כך יישמר רצף המפלס לכל עומק משטח העמדה, עם זאת פתרן זה מתאפשר במקום בו לא קיימת מחיצה בגב מקבל השירות המגבילות את מרחב הגישה. ראה תרשים אופייני מס' 4.

 

שולחן בצורת "ח":

המתכנן, אלכס מייטליס הציע שולחנות לקבלת קהל המתאימות לכל האוכלוסייה. מדובר ברהיט בעל צורה פשוטה – צורת "ח" ללא סינר הפרדה בין מקבל ונותן השירות, ראה תרשים אופייני מס' 5. כך גם אדם בכיסא גלגלים יכול להתקרב לעמדה ולבצע בה פעולות ממושכות ומורכבות – קריאה , כתיבה לצד השולחן, באופן הנח ביותר כשכיסא הגלגלים משתלב מתחת למשטח העמדה ללא מכשול.

שולחן זה תכנן נגיש מסיבה שונה: כדי להגביר את תחושת השקיפות ולהסיר את המחסומים בין מקבל ונותן השירות. פתרון זה מתאפשר במקומות בהם קיים לצד או מאחורי העמדה מקום לאפסון המכשור והציוד כגון מחשב, ניירת וכד'.

העמדה פשוטה להפליא, בלי שום אמצעי התאמה, וללא הצורך בהגדלת שטח העמדה מציע שירות באופן הנגיש והשוויוני ביותר.

מיקום שולחנות "ח" יתאים יותר למקומות חדשים ותכנון העמדות דורש חשיבה מחודשת לגבי מיקום הציוד ההיקפי ואופן העברת חיווט התקשורת והחשמל המטייל לרוב מאחורי הסינר. כמו כן שולחן ה"ח" אינו מרחיק בין מקבל ונותן השירות מכאן גם חסרונו היחסי – הייתכנות למגע בין רגלי נותן ומקבל השירות באופן לא מכוון.

 

 

 

הנגשה הפיזית של עמדות השירות הינה כזכור רק אמצעי בשרשרת הנגישות בכדי ליישם את שילוב האנשים עם המוגבלויות בחברה. גם לאחר ביצוע הנגשת מבנה והנגשת עמדות מתן שירות נדרשות פעולות רבות כדי ליישם הלכה למעשה את השילוב של מקבל השירות בעל המוגבלות. מכאן נשארת משימה משמעותית לא פחות: העברת האינפורמציה בין נותן ומקבל השירות. המכשול הנ"ל בא ליידי ביטוי כשהמידע צריך להתקבל ע"י אנשים עם מוגבלויות חושיות וקוגניטיביות. האם בכל עמדה יהיו טפסים מותאמים או הקלטות של כל טופס וטופס, האם המכשור המותאם לאנשים עם מוגבלויות שמע הממוקם בעמדות יכול אכן לתת פתרון הולם למירב כבדי השמיעה שחלק מהם אינו משתמש במכשיר הכולל מצב "T”, האם משהו ירצה בכלל לשמוע הקלטה של טופס ארוך ומייגע שלרוב אנו חותמים עליו מבלי ממש לקרא.